<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ר"ג</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שלא לאכול גיד הנשה דכתיב (בראשית ל"ב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, ואמרו חכמים (חולין דף צ"א) שני גידין הם, פנימי סמוך לעצם אסור וחייבים עליו, פרש"י כי הגיד הזה ארוך וראשו מחובר בעצם האליה ויורד ומתפשט על הכף והוא עיגול בשר הנתון על הקולית וכשמגיע למקום חיבור הקולית והירך הוא סמוך לעצם ומשם נכנס לצד פנימי לאורך של ירך עד צומת הגידין ויש גיד אחר שהוא קצר ואינו על הכף אלא מובלע בתוך בשר הכף ולכך אין חייבין עליו וקורהו חיצון לפי שהוא בחיצונו של ירך, שנינו (שם פ"ט ע"ב) שנוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל, ואינו נוהג בעוף לפי שאין לו כף (פירוש שאינו עגול) והלכה כר' מאיר (דף צ"ב) דבעי חטיטה, ושומנו של גיד (שם) ישראל קדושים נהגו בו איסור בין בבהמה בין בחיה והלכתא (דף צ"ט) אין בגידין בנותן טעם, אך שומנו של גיד יש בו בנותן טעם כדברי רש"י ורבי' שמואל, ור"י בר נתן פי' דאין להחמי' בשומן יותר מבגיד, ואם שמוהו בקדירה לא בעי ס' לבטלו כדברי ר"י (ש"ע ירך שנתבשל עם גידו אם מכירו זורקו וכל השאר מותר אם יש ס' כנגד שומנו) והאוכל כזית (דף צ"ו) מגיד הנשה לוק' אכלו כולו ואין בו כזית חייב מלקותא) לפי שהוא בריה. [סמ"ק סימן ר"ג]. א) וגיד הנשה אסור בהנא' (ש"ע מותר בהנאה) ואסור לתתו לעבדו ולשפחתו נכרים ואסו' לשלוח ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכה כדאמרינן בפרק כל שעה (ש"ע שולח אדם לנכרי ירך שגיד הנש' בתוכה בין שלימה בין חתוכ' ואם אומר לו בפני ישראל שהיא כשרה לא יתננ' לו כשהוא חתוכה אלא אם כן ניטל גידה) ואסור ליתן גיד הנשה ושומנו לכלב או לחתול שמזונותיו עליו.
